שאלה: כשהאיראנים יפציצו, איפה יהיה הכי טוב להיות?
התשובה מיידית: תל אביב-יפו, אלא מה. אפילו שסביר להניח שזה יהיה היעד הראשון של כל טיל מכיוון מזרח, זאת עדיין נקודת מוצא הגיונית. אנחנו גרים שם וכאלה. אני לא משלה את עצמי- יש בת”א יתרון אבל גם חסרון. מצד אחד, במלחמה אפשר לקחת חלק בביזה פראית. ובת”א הביזה תהיה הכי איכותית. אנשים בעיר הזאת מחזיקים דברים שווים למדי בבית- בקוסובו היו בוזזים וודקה זולה, בתל אביב החולגנים יתבשמו מהנסי קוניאק משובח. אבל מהצד השני, כשחושבים על זה שוב, היעד המרכזי של הביזה יהיה בעצם הבתים שלנו. מה גם שאני גר ביפו, ולא סתם ביפו, אלא בקומפלקס יוקרה נוח ומופרד מסביבתו בגדר לבנה סטייל יוהנסבורג. בעיני רוחי ראיתי עשרות בני ישמעאל, דמם רותח, צובאים בהמוניהם על גדרותינו, מתפסים לתוך ביתינו, לוקחים בשבי אותי ואת שכני ומנקרים את עינינו, נקמה על מגורים בבניינים המנקרים את עיניהם שלהם זה שנים.
סלחו לי, היום פוסט שמאלני/פוסט ציוני/ פוסט-ציוני/ אוהב ישראל ועתידה:
ובמרום העיתון מתנוססת כותרת
על איש המילים שנפטר
במבטן חולמני אל חלון שמנגד
מתגבשת תפיסת העבר
בעברית רהוטה, בשפה מדויקת,
מייצג הלאום המתעורר וקם
הוא שורר אהבה ולחימה בתרכובת
כמו נכון הדבר, כמו אפשר
בעיתון הכתוב התעורר געגוע
אל הצבר יליד אשכנז
לעיניו הטובות, לתקווה כה נועזת
ללוחם, פזמונאי, מחזאי וסייר
כל שיריו של הג’יפ ומטר העופרת
הקלועים להם עם הצמה
הם תזכורת עולם התקוות של העלם
שעבר, ויפה כי עבר
וכל עוד נתרפק ונחרוט על הדגל
אהבת הלוחם לחלוק הלבן
לא תידום שאגת בחורים לשעת ערב
ונבין כי עוד יש מלחמה בעולם
לפני כמה חודשים, בעודי מבזבז את הזמן שניתן לי על הפלנטה בצפייה בחתולים ביו-טיוב, נתקלתי בפיסת אינטרנט שהיכתה באקורד עמוק אצלי. התמונה הפשוטה לכאורה מציגה שתי דמויות, מאויירות בסגנון ימי ביניימי כלשהו, כנראה בעבודת רקמה. דמות אחת עמדה על גג גבוה ואילו הדמות השנייה נופלת מעל איזה תורן לתוך התהום, כרותת יד. הציור עצמו אמנם חמוד, אבל מה שתפס אותי לא היה הסגנון, אלא הטקסט:
